פסק-דין בתיק ע"ב 25383-04-12

התובע הוא גמלאי של המועצה המקומית דיר אל אסד (להלן: המועצה), החל מיום 1.9. 2003, ומאז הינו מקבל גמלה, אשר אין לו כל טענה על שיעורה. ביום 18.4. 2012, הוגשה תביעה כספית לתשלום "הפרשי גמל", שלא הובהר הבסיס לתביעתם, וזאת - לכאורה - בהתייחס לתקופה החל מ- 12/96 ועד 12/99.

בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה בשל טענת התיישנות, נוכח המועדים הנ"ל, תוך שהיא מדגישה, כי התביעה דנן הוגשה בשיהוי ניכר, אשר גרם לה לנזק ראייתי בשל הזמן הרב שחלף, ולאחר שהתנהל הליך מקביל בתביעה של קופת הגמל נגד המועצה, גם בשם התובע [עב 2630/08 (אז' חיפה), הראל גמל בע"מ - מועצה מקומית דיר אל אסד, פס"ד מיום 24.10.12 המאשר פשרה].

בישיבה מיום 30.12.12, ניתנה לתובע הזדמנות לשקול את צעדיו, לרבות נוכח טענת ההתיישנות, בהתחשב בהצהרתו, כי אין לו טענה שהגמלה שלו משולמת בחסר, אבל, הוא רוצה לתבוע בגין תשלומים שנגבו ממנו בתקופה מחודש 12/96 ועד 12/99, כולל [עמ' 2, ש' 3]. ביום 21.7.13, הוגשה "בקשה בדבר התרת תיקון כתב תביעה", לפי נוסח שצורף, ולפיו טוען התובע, כי במהלך השנים 12/96 עד 12/99, קיים חסר בהפרשות לקופת הגמל, אשר נודע לו עליו רק ביום 10.3.2010, עת קיבל תשובה מאת עו"ד פוליאק, ב"כ קופת הגמל; אשר על כן - לדעתו - "היוולדות עילת התביעה ומרוץ תקופת ההתיישנות נמנה רק מהמועד לעיל ..." [ס' 8 לנוסח המתוקן המבוקש; ויוער - לא ראינו מכתב מתאריך 10.3.10; ת/6, אליו הפנה התובע, הינו מיום 20.3.10].

בתגובתה מיום 22.9.13, התנגדה המועצה לתיקון התביעה, בהיותנו כשנתיים לאחר הגשתה, ובהתחשב בהליכים שהתקיימו עד היום.

לאחר שחזרנו  ועברנו על כל החומר שבתיק, לרבות הנספחים לכתב התביעה המקורי ולבקשה לתיקונו, עם הנוסח המתוקן המבוקש, דעתנו היא, כי - התובע לא הצביע על עילת תביעה תקפה ויש לדחות את תביעתו על הסף, נוכח מועד הגשתה.

כעולה מגרסת התובע עצמו, נושא ההפרשות בחסר לקופת הגמל "הראל", הוסדר בהליך ישיר בין קופת הגמל לבין המועצה, אשר התנהל גם ביחס לזכויות התובע [נעיר, כי התובע חתום, אישית, על נספח שנלווה להסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, בהליך בין קופת הגמל לבין המועצה]. עילת תביעה, בקשר לתשלומים שהועברו לקופת גמל או שהיה צריך להעביר אליה, בתקופה 12/96 עד 12/99, כולל, נולדה בכל אחד מאותם חודשים, בתאריך בו היה צריך לבצע את ההעברה. על כן, צודקת המועצה, כי עילת תביעה שכזו - ככל שקיימת, ואיננו קובעים כך - התיישנה כעבור 7 שנים מהמועד להעברת כל תשלום, קרי - לכל המאוחר ביום 1.1.2007. ומכאן, שהזכות להגשת תביעה בעניין זה התיישנה כבר במועד בו הוגשה לראשונה, ביום 18.4.12, ועל אחת כמה וכמה, מדובר בזכות תביעה שהתיישנה במועד בו התבקש תיקון התביעה - 21.7.13 - למעלה מ- 13 שנה לאחר מועד התשלום האחרון בו מדובר, ויותר מ- 16 שנה לאחר התשלום הראשון, אשר כלפיו מופנות טענות עכשיו.

איננו מקבלים את טענת התובע, כי עילת התביעה נולדה רק ביום 10.3.10, בו קיבל תשובה כלשהיא מב"כ קופת הגמל, הואיל ומדובר בנושא של הפרשות ממשכורתו של התובע, אשר את העובדות ביחס אליהן יכול היה וצריך היה לברר מדי חודש בחודשו, בסמוך לחודשי העבודה, ומשלא עשה כן בשעתו, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע, בס' 8 - שעניינו "התיישנות שלא מדעת" - כי:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תחול תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

לטעמנו, התנהלות סבירה של התובע היתה מביאה אותו לדעת את העובדות הרלבנטיות לשאלה - האם ההפרשות לגמל בתקופה 12/96 - 12/99, היו בחסר, אם לאו - בסמוך לתאריכים הנ"ל, בהיותו עדיין עובד המועצה ועמית בקופת גמל, המקבל ממנה עדכונים שנתיים, כאלה ואחרים, ולא היתה כל הצדקה, שאינה תלויה בתובע, להמתין עד חלוף עוד למעלה מ- 10 שנים לפני שהוגשה תביעתו, בנושא זה, לראשונה.

אשר על כן, תביעת התובע התיישנה כבר בעת הגשתה ואין עילה להתיר את תיקונה, כמבוקש, מאחר שהתיקון מתייחס אף הוא לעילה שהתיישנה, זה מכבר, אם בכלל היתה קיימת בשעתה.

לסיכום - נדחית הבקשה לתיקון כתב-תביעה ונדחית התביעה, בכל הקשור להפרשות לקופת גמל, במהלך תקופת עבודתו של התובע במועצה .

בהחלטתנו זו, הבאנו בחשבון גם את העובדה, עליה התובע לא חולק, שהוא קיבל ומקבל את גמלתו כסדרה, ולכאורה, אם היו בעבר הפרשות בחסר, השלמתן היתה צריכה להיות לידי קופת הגמל ולא לידיו. 

בהתחשב בעובדה שהתובע הוא גמלאי - כל צד ישא בהוצאותיו.

נוכח מהות הטענות, שונה סיווג ההליך מתביעה בדיון מהיר, לתביעה רגילה [החלטה מיום 22.7.13]; לפיכך - זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ‏14/10/13 ( ‏י' חשון תשע"ד ), בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם, בדואר רשום.